Midrash Rabbah

Bereshit Rabbah — 64

[Bereshit Rabbah / 64 / 1] ויהי רעב בארץ - (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים, זה יצחק. ונחלתם לעולם תהיה, גור בארץ הזאת. לא יבשו בעת רעה, ברעתו של אבימלך. ובימי רעבון ישבעו, ויהי רעב בארץ: [Bereshit Rabbah / 64 / 2] (משלי י) לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה יצחק. גור בארץ הזאת והות רשעים יהדוף, זה אבימלך. ויהי רעב, עשרה רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, (בראשית ג): ארורה האדמה בעבורך. אחד בימי למך, (שם ה): מן האדמה אשר אררה ה'. אחד בימי אברהם, (שם יב): ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואחד בימי יצחק, ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יעקב, (שם מה): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפוט השופטים, שנאמר (רות א): ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, (ש"ב כ"א): ויהי רעב בימי דוד. ואחד בימי אליהו, (מ"א יז): חי ה' אלהים וגו'. ואחד בימי אלישע ,(מ"ב ו) ויהי רעב גדול בשומרון. ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד, שנאמר (עמוס ח): והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים וגו'. ר' שמואל בר נחמן אמר: עיקר אוותנטיאה שלו, היה בימי דוד, ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גילגלו הקב"ה והביאו בימי דוד. שילא חטא ויוחנא משתלמא?! אמר רבי חייא רבה: משל לזגג, שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודיטרוטין, ובשעה שמבקש לתלות את קופתו, היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קופתו. לפיכך כולם לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שיכולים לעמוד. ר' ברכיה הוה קרי עליהן, (ישעיה מ): נותן ליעף כח. ר' חלבו אמר: שנים באו בימי אברהם. ר' אחא אמר: אחד בימי אברהם, ואחד בימי למך. ורעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנה עבדא ושנה לא עבדא. רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה (מלכים ב ו): עד היות ראש חמור בשמונים כסף. רעב שבא בימי שפוט השופטים. רבי הונא בשם רבי אחא אמר: מ' ושתים סאין היו ונעשים מ"א. והא תני: לא יצא אדם לחוץ לארץ, אא"כ היו סאתים של חטים הולכים בסלע. אמר ר' שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל מוצא ליקח אפילו סאה בסלע, לא יצא לחו"ל: [Bereshit Rabbah / 64 / 3] וילך יצחק אל אבימלך גררה, לגרדיקי. רבי דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמן: מפני מה גזרו על הנוה שבגרדיקי? מפני שהוא נוה רע. ועד היכן? רבי חנין אמר: עד נחל מצרים. וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב. דבר אחר: שכון בארץ, שכן את השכינה בארץ. גור בארץ הזאת אמר רבי הושעיה: את עולה תמימה. מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ, נפסלת! כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל קשות, כמה דאת אמר: (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח. דבר אחר: למה לא נאמר האלה אלא האל? לומר מקצתן אני נותן לך. ואימתי אני נותן את השאר? לעתיד לבא: [Bereshit Rabbah / 64 / 4] עקב אשר שמע אברהם בקולי - רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרי: בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש אמר: בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו. מנין עק"ב שמע אברהם בקול בוראו, וישמור משמרתי, מצותי, חקותי ותורתי. ר' יונתן משם ר' יוחנן אמר: אפילו הלכות עירובי חצרות, היה אברהם יודע. תורותי, שתי תורות שקיים אפילו מצוה קלה שבעל פה. ר' סימון אמר: אפילו שם חדש, שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרוא לירושלים, היה אברהם יודע, דכתיב (בראשית כב): ויקרא שם המקום ה' יראה. וכתיב (יחזקאל מח): ושם העיר מיום ה' שמה. וכתיב (ירמיה ג): ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'. רבי ברכיה אמר בשם ר' יהודה: אין כל יום ויום, שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה. מאי טעמיה? (איוב לז) שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא, ואין הגה, אלא תורה, כענין שנאמר (יהושע א): והגית בו יומם ולילה: [Bereshit Rabbah / 64 / 5] ויהי כי ארכו לו שם הימים: אמר רבי יוחנן: חלום קשה ונבואה קשה, אֵבֶל שוטה - אריכות ימים מבטלת. נבואה קשה מנין? שכך היו ישראל אומרים לנביא (יחזקאל יב): יארכו הימים ואבד כל חזון. אבל שוטה אריכות ימים מבטלת, מיצחק, דכתיב: ויהי כי ארכו לו שם הימים, מיד: והנה יצחק מצחק. רבי חייא בר אבא אמר: בשביל שהעלו לך ימים רבים, היית עושה את הדבר הזה?! לא כך אמר רבי יוחנן: המשמש מטתו ביום, הרי זה מגונה! דאמר ר' יוחנן: אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנא' (אסתר ב): בערב היא באה ובבקר היא שבה. איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו, הה"ד (איוב ג): יאבד יום אולד בו, והלילה אמר וגו'. אמר רבי מרינוס בר הושעיה, אמר איוב: הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה, שתאמר לו: הורה גבר?! אין עכשיו עת הריון מגבר. ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו, שנאמר (ירמיה כ): ארור היום אשר יולדתי בו, זה יום לידה. (שם): יום אשר ילדתני אמי, זה יום העיבור. אפשר חלקיהו אדם צדיק, והיה משמש מטתו ביום?! אלא, לפי שהיתה איזבל הורגת הנביאים, בא ושמש מטתו ביום וברח: [Bereshit Rabbah / 64 / 6] ויזרע יצחק בארץ ההיא - אמר רבי חלבו: בארץ ההיא, בשנה ההיא, הארץ קשה והשנה קשה, ואילו היתה יפה על אחת כמה וכמה! וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מאה כורים. מאה שערים, מאה מנינים. מאה שערים, מלמד, שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה! והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין?! מפני מה מדד אותה? מפני המעשרות: [Bereshit Rabbah / 64 / 7] ויצו אבימלך את כל העם - אמר רבי אייבו: אפילו צרור אל יזרוק בהם אדם. הה"ד (תהלים נו): יגורו יצפנו, המה עקבי ישמורו, כאשר קוו נפשי. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל אמר רבי חנין: עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה דניאל חייטא אמר: וְעָבְדָה כתיב, אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו, אינו קונה אותו, כענין שנא' (משלי יב): טוב נקלה ועבד לו. בנוהג שבעולם, אדם צריך לטרוח ולבקש יציאות ביתו, והם יושבים בביתו?! ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו אמר לו: כל אותן עֲצֻמות שעצמת, לא ממנו היה לך?! לשעבר היה לך חדא קווקיא, וכדון אית לך קווקיא סגין! [Bereshit Rabbah / 64 / 8] וישב יצחק ויחפור וגו' - כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע? ר' יהודה אמר: ארבעה, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר. ורבנן אמרי: חמש, כנגד חמשה ספרי תורה. ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא, וברא את העולם. ויקרא שמה שטנה, כנגד ספר ואלה שמות, על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה. וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. ויקרא אותה שבעה, כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה. והלא ה' הן? אלא בן קפרא עביד וידבר תלתא ספרים: מן וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו. מן ויהי בנסוע ודבתריה ספר בפני עצמו. ומן סיפיה דפסקא, ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו. ויקרא שמה רחובות, כנגד משנה תורה. על שם כי ירחיב, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ: [Bereshit Rabbah / 64 / 9] ואבימלך הלך אליו מגרר, מגורר. מלמד שנכנסו לסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה. דבר אחר: מגרר, מגורר, מלמד שעלו בו צמחים. כמה דאת אמר: (איוב ג): להתגרד בו. ואחוזת מרעהו רבי יהודה אמר: אחוזת מרעהו היה שמו. רבי נחמיה אמר: סיעת מרחמוהי. ופיכול שר צבאו רבי יהודה ורבי נחמיה ר' יהודה אמר: פיכול שמו. רבי נחמיה אמר: פה, שכל צבאותיו נושקים לו על פיו: ויאמרו ראה ראינו ראינו מעשיך ומעשה אבותיך ונאמר תהי נא אלה אם תעשה עמנו וגו' - רק, מיעוט, שלא עשו עמו טובה שלימה. בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. אזלין אלין כותאי ואמרין: ידיע להוי למלכא, דהדין קרתא מרדתא תתבנא, ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון! מנדה, זו מדת הארץ. בלו, זו פרובגירון, והלך אנגרוטינה. ואמר להון: מה נעביד וגזרית? אמרין ליה: שלח ואמר להון: או ישנון יתיה מאתריה, או יוספון עליה חמש אמין, או יפצרון מיניה חמש אמין מן גרמיהון אנון חזרין בהון. והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון. כיון דאתון כתיבא שרון בכיין בעיין לממרד על מלכותא. אמרין: יעול חד בר נש חכימא, וישדך צבורא. אמרין: יעול ר' יהושע בן חנניא, דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא. עאל ודרש: ארי טרף טרף, ועמד עצם בגרונו. אמר: כל דאתי מפיק ליה, אנא יהיב ליה אגריה! אתא הדין קורא מיצראה, דמקוריה אריך, יהיב מקוריה ואפקיה. אמר ליה: הב לי אגרי! אמר לו: זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם, ונפקת בשלם. כך דיינו, שנכנסנו לאומה זו בשלום, ויצאנו בשלום.