Midrash Rabbah

Bereshit Rabbah — 21

[Bereshit Rabbah / 21 / 1] ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. כתיב (דניאל ח) ואשמע אחד קדוש מדבר ויאמר [אחד קדוש] לפלמוני המדבר וגו'. ואשמע אחד, זה הקב"ה, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. קדוש, כי הכל אומרים לפניו קדוש. מדבר, גזר גזירות קשות על בריותיו, וקוץ ודרדר תצמיח לך. ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר. רבי הונא, לפלניא. תירגם עקילס, לפנימי, זה אדם הראשון, שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת, (דניאל ח) עד מתי החזון התמיד, גזרה, שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא?! (שם) והפשע שומם כך יהיה, פשעו שומם עליו בקבר?! תת וקדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו עשויים מרמס, לפני מלאך המות?! (שם) ויאמר אלי: עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות וגו'. ר' עזריה ור' יונתן בשם ר' יצחק: בכל מקום שיש ערב, אין בוקר, וכל מקום שיש בוקר אין ערב? אלא לכשיעשה בקרן של עובדי כוכבים ערב, וערבן של ישראל בוקר. באותה שעה: ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו: [Bereshit Rabbah / 21 / 2] הדא הוא דכתיב (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. אמר רבי הונא: הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש, וקרוי אדם, ונקרא עצל. מה הנייה לו? אלא על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון. על כרם אדם חסר לב, זו חוה. אמר רבי הונא: היכן מצינו שנקראת חוה אדם? (ישעיה מד): כתפארת אדם לשבת בית. (משלי כד) והנה עלה כולו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך. (שם) כסו פניו חרולים בזעת אפיך תאכל לחם. (שם) וגדר אבניו נהרסה. וישלחהו ה' מגן עדן, כיון ששלחו, התחיל מקונן עליו: ויאמר ה' אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו: [Bereshit Rabbah / 21 / 3] (איוב כ) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. אם יעלה לשמים שיאו, רומיה, וראשו לעב יגיע, עד מטי ענניא. אמר רבי יהושע בר' חנינא ור"י ברבי סימון בשם ר' אלעזר: מלא כל העולם כלו. בראו מן המזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני. מן הצפון לדרום מניין? (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומניין אף כחללו של עולם? ת"ל (תהלים קלט): ותשת עלי כפכה (שם). כגללו לנצח יאבד, על שגלל מצוה קלה, נטרד מגן עדן. (שם) רואיו יאמרו איו, הוא האדם, כיון שטרדו, התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו הוה כאחד ממנו: [Bereshit Rabbah / 21 / 4] (איוב יד) תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו. תוקף שנתן הקדוש ברוך הוא באדם הראשון לנצח לעולם היה, כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו, כיון ששלחו, התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו: [Bereshit Rabbah / 21 / 5] דרש רבי פפוס: הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת. אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס! אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו? אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת. רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה. ריש לקיש אמר: כיונה. מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה ב): ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', אף זה בורח מלקיים צווי המקום. מה זה לא לן בכבודו, אף זה לא לן כבודו עמו. רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר: כאליהו. מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות. היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר: כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע: [Bereshit Rabbah / 21 / 6] ועתה פן ישלח ידו - אמר רבי אבא בר כהנא: מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה. ועתה, אין ועתה, אלא תשובה, שנאמר (דברים י): ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו.' והוא אומר פן, ואין פן, אלא לאו. אמר הקב"ה: ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים אתמהא, ואם אוכל הוא חי לעולם?! לפיכך, וישלחהו ה' אלהים מגן עדן. כיון ששלחו, התחיל מקונן הן האדם : [Bereshit Rabbah / 21 / 7] וישלחהו ה' אלהים מגן עדן - רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר: שלחו מגן עדן בעולם הזה, ושלחו מג"ע לעולם הבא. ר' נחמיה אמר: שלחו מג"ע בעולם הזה ולא לעוה"ב. על דעתיה דר' יהודה: הקשה עליו. ועל דעתיה דר' נחמיה: ריתה עליו. אמר רבי הונא: איתפלגון רבי אדא בר אהבה ורבי המנונא חד אמר כר' יהודה וחד אמר כדר' נחמיה. והא מסייע לרבי נחמיה (תהלים יז): אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך. לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך. באותה שעה אני בצדק אחזה פניך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה. באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו. אמר רבי יהושע בן לוי: כשבראו, בראו במדת הדין ובמדת הרחמים. וכשטרדו, טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. הן האדם, הא אדם?! לא יכולת לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת, אתמהא?! דרש רבי יהודה בן פדייא: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד בצווי אפי' שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלוש שנים, שנאמר (ויקרא יט): שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. אמר רבי הונא: כד שמע בר קפרא כן אמר, יפה דרשת בן אחותי: [Bereshit Rabbah / 21 / 8] ויגרש את האדם - רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר: כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור. ר' שמעון בן לקיש אמר: כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזור. על דעתיה דרבי יוחנן: הקשה עליו על דעתיה דר' שמעון: ריתה עליו. דבר אחר: ויגרש, הראה לו חורבן ביהמ"ק, היך מה דאת אמר (איכה ג): ויגרס בחצץ שני. [Bereshit Rabbah / 21 / 9] מקדם - רב אמר: בכל מקום רוח מזרחית קולטת אדם הראשון. ויגרש את האדם, וישכן מקדם לג"ע. קין, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד, קדמת עדן. הרוצח (דברים ד) אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. דבר אחר: מקדם, קדם לג"ע נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י): היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה. ואת להט, ע"ש (תהלים קד): ומשרתיו אש לוהט. המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים. דבר אחר: מקדם, מקודם לג"ע נבראת גיהינום. גיהינום בשני, וג"ע בשלישי. ואת להט החרב המתהפכת, ע"ש (מלאכי ג): וליהט אותם היום הבא. המתהפכת, שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, ומרגליו ועד ראשו. אמר אדם: מי מציל את בני מאש לוהטת זו? רבי הונא בשם רבי אבא אמר: חרב מילה, שנאמר (יהושע ה): עשה לך חרבות צורים. רבנין אמרי: חרב תורה, שנאמר (תהלים קמט): וחרב פיפיות בידם. כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהינום, מיעט עצמו מפריה ורביה. וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות. שנאמר: והאדם ידע את חוה אשתו.