Midrash Rabbah

Bereshit Rabbah — 18

[Bereshit Rabbah / 18 / 1] ויבן ה' אלהים את הצלע - ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר: ניתן בה בינה יותר מן האיש. דתנינן: בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין ובודקין כל י"ג. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אית דמחלפין דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם. רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה: והוא תני בשם ר"ש בן יוחאי: קישטה ככלה ואח"כ הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא. אמר רבי חמא בר חנינא: את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה א' הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין, אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח): בעדן גן אלהים היית, כל אבן יקרה מסוכתך, אודם פטדה וגו.' רבנן ורבי שמעון בן לקיש רבנן אמרי: עשר. ור"ש אמר: י"א. ר' חמא בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרוויהון אמרין: כלל, ופרט עשה את הכלל מוספת לפרט, והכל בכלל, כל אבן יקרה מסוכתך, כלל אודם פטדה תרשיש ויהלום וגו'. פרט הכל בכלל כל אבן יקרה מסוכתך. רבי לוי ורבי סימון: חד אמר: ט' וחד אמר: י'. מ"ד עשר כרבנן, ומ"ד ט', הדין דהב דהכא לית הוא חופה. רבי אחא בר חנינא אמר: עשה כתלים של זהב ובתי קריות של אבנים טובות ומרגליות. ר' אלעזר בר ביסנא בשם ר' אחא אמר: אפי' קורקוסים של זהב עשה לו: [Bereshit Rabbah / 18 / 2] רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה. אמר: לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקרת ראשה; לא מן העין, שלא תהא סקרנית; ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית; ולא מן הפה, שלא תהא דברנית; ולא מן הלב, שלא תהא קנתנית; ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית; ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפי' בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה. ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה, אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א:כה): ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג:טז): ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם): ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח:י): ושרה שומעת פתח האהל. ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל:א): ותקנא רחל באחותה. ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא:יט): ותגנוב רחל את התרפים. ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד:א): ותצא דינה רב חסדא אמר בינה בה מגורות יותר מן האיש רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כדי שתהא מקבלת עוברים: [Bereshit Rabbah / 18 / 3] רב חסדא אמר: בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עוברים. ויבאה אל האדם - אמר רבי אבין: טבוי לקריה, דמלכא שושביניה: [Bereshit Rabbah / 18 / 4] ויאמר האדם זאת הפעם - רבי יהודה בר רבי אמר: בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה. הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם. זאת הפעם - זאת היא, שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח): פעמון זהב ורמון. זאת הפעם - זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה. בעון קומי רבי שמעון בן לקיש: מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם וזו מיגעת את האדם? אמר להם: שמתחלת ברייתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי. אמר רבי תנחומא: נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר: עצם מעצמי לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה. זאת מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי: כשם שניתנה תורה בלשון הקודש, כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא?! אנתרופי אנתרופא?! גברא גברתא?! אלא, איש ואשה. למה? שהלשון הזה נופל על הלשון הזה: [Bereshit Rabbah / 18 / 5] על כן יעזב איש - תניא, גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: מן האם יוציא, מן האב יקיים, שאין אב לעובד כוכבים. אתיבון ליה: והא כתיב (בראשית כ): וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו?! אמר להן: בשיטתן השיבן. אתיב להון רבי מאיר (שם ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. אמר רבי יוחנן: ופשטו ליה, ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו, הסמוך לאמו. אתיב רבי אבהו: והכתיב (שמות ו): ויקח עמרם את יוכבד דודתו?! אמר רבי שמעון בריה דר' אבהו: מעתה אפי' כבני נח, לא היו ישראל נוהגים קודם מתן תורה אתמהא?! אמר רבי לוי: ופשטו ליה, על כן יעזב איש וגו' הסמוך לו מאביו, הסמוך לו מאמו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר: בני נח על הנשואות חייבין, ועל הארוסות פטורין. רבי יונה בשם רבי שמואל אמר: זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב, משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה?! הדא אמר: בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ומנין שאין להם גירושין? ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן אמר: שאין להם גירושין, או ששניהם מגרשין זה את זה. אמר רבי יוחנן: אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון. תני ר' חייא, עובד כוכבים שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר, והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו (דברים כד): לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו'?! רבי אחא בשם ר' חנינא בר פפא אמר: בכל ספר מלאכי כתיב: ה' צבאות, ובכאן כתיב: אלהי ישראל, שנאמר (מלאכי ב): כי שנא שלח, אמר ה' אלהי ישראל, כביכול לא יחול שמו, אלא על ישראל בלבד. אמר רבי חגי: בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם, ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (שם): וזאת שנית תעשו שנייה לשטים, כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה. אמר הקב"ה: מאן קביל מהם? בכי ואנקה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה אתמהא?! ומניין שהן מוזהרין על גילוי עריות כישראל? שנא': ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ולא בזכור, ולא בבהמה. רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, חייב מיתה. אמר רבי אסי: כל איסור שכתוב בבני נח לא בעשה ולא בלא תעשה, אלא במיתה. והיאך עבידא (בראשית ב)? ודבק באשתו והיו לבשר אחד: [Bereshit Rabbah / 18 / 6] ויהיו שניהם ערומים - אמר רבי אליעזר: שלושה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הן: אדם וישראל וסיסרא אדם, שנאמר: ולא יתבששו לא באו שש שעות, והוא בשלותו. וישראל, שנאמר (שמות לב): וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה. סיסרא, שנאמר (שופטים ה): מדוע בשש רכבו לבא, בכל יום היה למוד לבא בשלוש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא. הוי, ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא היה צריך קרא לומר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו'. אמר ר' יהושע בן קרחה: להודיעך מאי זו חטייה? קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ, ונתאוה לה. אמר רבי יעקב דכפר חנין: שלא להפסיק בפרשתו של נחש.